בחדר האוכל בבית חולים גריאטרי ראיתי בן, כלה ונכדה מנסים לשכנע את האם לקבל החלטה אשר בעבורה "הרת אסון" להוציא מחייה את בתה בת ה–65 בשל היותה מהמרת סדרתית אשר איבדה את ביתה וכל רכושה. מזה שנים שהיא מכלה את ממונה של האם, אינה מאפשרת כניסת מטפלת סיעודית לאם אשר נופלת חדשות לבקרים ומתאשפזת.
ככל שהאם צלולה רק היא תוכל להוציא את הבת מביתה אך מעט ההורים אשר יש בהם את הרוח והכוח לעשות זאת…
אך מה יקרה אם האם תגיע לפת לחם, מה חבות הילדים בהוריהם? ככל שנברתי בפסיקה מצאתי כי יש חשיבות במשפט הישראלי הפוזיטיבי, להוראות של המשפט העברי.
ניתן לראות זאת בסעיף 19(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, הקובע כי, "חוק זה בא להוסיף על זכויות הנתונות על פי דין שבית דין דן לפיו ועל פי הדין האישי החל על הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה".
כבד את אביך ואת אמך לפני לא תרצח
בע"א 1482/92 אסתר הגר נ' חנה הגר פ"ד מז(2) 792 (1993) סקר כבוד המשנה לנשיא מ' אלון מקצת מהנאמר במורשת ישראל על הדיבור "כבד את אביך ואת אמך", אשר הקדים את "לא תרצח".
כמו כן מצאנו במקרא "איש אביו ואמו תיראו", המחוקק לא הבהיר מה הם גדריה של חובה זו.
כשיש לקונה [חוסר] משלימים את הפרשנות בהתאם לעקרונות הצדק, היושר השלום והחירות של מורשת ישראל, על הפרשנות המעשית אנו לומדים ממדרש התנאים:
- איזה מורא – לא ישב במקומו, לא מדבר במקומו, לא סותר את דבריו.
- איזהו כיבוד – מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
ס' 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) דן בחובה של אדם במזונות שאר בני משפחתו.
שלושת המבחנים המצטברים
חוק המזונות מציב שלושה מבחנים מצטברים:
- ראשית – ההורה צריך להוכיח כי מצבו הכלכלי של הילד מאפשר לו לזון את הוריו תוך שנותרת לו הכנסה מספקת למען ילדיו ואשתו.
- שנית – הקשיש אינו מסוגל לשלם את מזונותיו של עצמו משום מקור שהוא.
לעיתים גם במקרים של קבלת קצבה יוכל ההורה לתבוע מזונות מילדיו. - שלישית – בן המשפחה הקשיש אינו יכול לקבל מזונותיו מבן זוגו או כל בן משפחה אשר קודם בקרבה המשפחתית לילד.
מה קורה כאשר הילד מוכיח כי ההורה התנכר לו משך שנים?
כמו במזונות ילדים יכול ביהמ"ש לא לפסוק או לפסוק מזונות חלקיים
חשוב לדעת!
לעיתים המדינה יכולה לתבוע ילדים עבור שהות במוסדות גם כאשר ההורה עצמו מתנגד לכך. אמנם סיטואציה זו אינה נפוצה אך היא מגיעה מעת לעת לפתחם של ביהמ"ש.
כיבוד הורים לדעת הרמב"ם
שאלה מעניינת זו העסיקה את הפוסקים למשל מה דין לענין הורה עצלן – על כך לומדים מתוך המצווה לסייע לאדם שחמורו נפל בדרך והוא "רובץ תחת משאו" להקים את החמור– "עזוב תעזוב עמו". מכאן למדו חכמים שחובת הסיוע לא קיימת כאשר בעל החמור אינו מסייע בעצמו להקים את חמורו. בהתאם לעיקרון זה פסק רבי משה סופר, שבמידה וההורה מסוגל לעבוד לפרנסתו אך נמנע מכך, אין לחייב את הילדים לפרנסו.
מה לגבי הורה בזבזן? – דעת הרמב"ם: לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו ואין זו חסידות אלא שטות שהרי זה מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו, – אין לרחם על מי שגרם בעצמו לעניותו.
אך כשהורה איבד את כל נכסיו בגלל השקעות כושלות, מוטלת על ילדיו החובה לפרנסו.